<h1>רבינו ירוחם נט"ז ח"ד</h1>
<h2>דף כט.</h2>
בברכת המוציא אם יצא אינו מוציא אחרים חוץ מברכת המוציא של מצה כמו שכתבתי במקומו כך פשוט בר"ה. אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך כך פשוט יש מ' דה"מ לענין המוציא שצריך לטעום כדאמרינן לא יפרוס אדם פרוסה לאורחים אלא אם כן אוכל עמהן אבל לשתות מותר כגון בקדוש וכיוצא בו ובירושלמי נראה דאין לחלק ומי' אם יש לכל אחד כוסו שותה כל אחד כוסו קודם המברך ואף על פי שאין חובה לשתות כי אחד מברך לכלן מי' מצוה לשתות וכן המוציא יש לכל אחד ככרו שאין זקוקין לככר אחר יכול לטעום כל אחד מככרו ובשבת אין טועם קודם הבוצע זולתי אם יש לכל א' לחם משנה כמו שיש לפני הבוצע כך מוכח ועוד מוכח דאין צריך המברך ליתן מכוסו לכוס כל אחד ודוקא שלא היו פגומין שאם היו פגומין צרי' לשפוך מכוס של ברכה לכל כוס וכוס ואז לא ישתו קודם שישתה המברך וכן בקדוש וכן בכל ברכה וברכה וכן הסכימו הפוסקים והתוספות.
<h2>דף כט:</h2>
לא יפרוס אדם פרוסה לאורחים אלא אם כן אוכל עמהם כך פשוט בר"ה פירוש שלא יאמר להם המוציא כדי להוציאם ידי חובה דה"ל ברכה לבטלה וכשאוכל מוציא ג"כ עצמו ויכול נמי להוציא אחרים כדאמרינן דכל הברכות אף על פי שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם וברכת היין שאם יצא אינו מוציא כמו שכתבתי בנתיב י"ג ולפיכך אם יפרוס להם כלומר לברך המוציא צריך שיאכל עמהם וכן כתב רי"ף. ועוד פשוט אבל פורס הוא לבניו ולבני ביתו כדי לחנכן במצות.
